כתבה זו בנויה בסגנון של יצירה משולבת. היא פותחת ב"תורה של פורים", ממשיכה בחומר רציני יותר מתורת הקבלה, ונחתמת במשנה חסידית מעוררת השראה.

("תורה של פורים" היא מה שתלמידי חכמים עושים בפורים בשביל הכיף: מבוא קצר שנשמע כמו קטע אופייני מהתלמוד ואף נותן תחושה דומה, אך למעשה הוא אבסורדי או לפחות מוזר דיו כדי להילקח ברצינות בפורים).

ראשית – תורה של פורים

שאלה: אנו קוראים בספר אסתר כיצד המן רצה "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר ושללם לבוז" (אסתר ג, יג). אולם מדוע היה כל כך חשוב להמן שהגזירה האכזרית שלו תבוצע "ביום אחד"? האם דבר כזה היה בכלל אפשרי מבחינה לוגיסטית? אמנם, בהתחלה המן הפיל פור כדי להכריע בשאלה איזה חודש ייבחר כזמן שבו הוא ישמיד את היהודים.1 חכמינו ז"ל מספרים לנו שכאשר נפל הפור על חודש אדר, המן שמח: זה היה החודש שבו משה נפטר (ביום ז' באדר) ולכן זה ודאי יהיה חודש מבשר רעות ליהודים.2 לאחר שמצא חודש מתאים לכאורה לביצוע תוכניותיו, מדוע המשיך המן להטיל את הפור כדי למצוא יום מסוים ולא הסתפק בגזירה שתחול במשך חודש שלם?

תשובה: המן הכיר את ההיסטוריה היהודית על בוריה. הוא ידע שלוח השנה היהודי רצוף בחגים לזכר גאולת העם היהודי מאויב שביקש להרגו. המן דאג שמא אלוקים יציל אותם שוב. אם ייעד את חודש אדר כולו להשמדתם, אזי הם יחגגו במשך כל החודש כולו!

סיכום:

גם בעניין זה סוכלה תוכניתו של המן. כאשר מרדכי ואסתר מיסדו את חגיגת נס הפורים הם ציוו לא רק על חגיגת חג הפורים ב-יד וב-טו באדר, אלא גם על חג לזכר "החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" (אסתר ט, כב). מכאן פסיקת התלמוד, "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (מסכת תענית כט, א).

וכעת נעבור לפרק מן הקבלה:

ישנן שתי דרכים שבהן ניתן להבין את לוח השנה היהודי ואת דרך חישוב הזמן ביהדות.

א) גישת "הימים המיוחדים": המחזור השנתי מורכב ממאות ימים, שרובם הם ימים רגילים וחסרי תהפוכות. למרבה השמחה, פזורים בין ימים אלה מספר ימים מיוחדים – חגים וימי חג החדורים באיכויות רוחניות מיוחדות. אנו מדשדשים דרך הימים הרגילים ותמיד מקבלים השראה ועידוד מן העובדה שחג כלשהו מתקרב ובא – פסח או פורים, או לפחות ל"ג בעומר או "ראש השנה לאילנות".

ב) גישת "איכות החודש": הזמן היהודי מורכב לא מימים אלא מחודשים, שכל אחד מהם יש לו מהות רוחנית מיוחדת משלו. הימים ה"מיוחדים" של השנה הם פשוט ימים שבהם האיכות המיוחדת לאותו חודש מודגשת יותר ומתממשת ביתר שאת. לפיכך, ניסן הוא "חודש החירות", ואילו חג הפסח (הנחגג מ-טו בניסן עד כב בניסן) הוא תקופה בת שבוע בחודש ניסן, שבה ניתן להתקרב ביתר קלות לאיכות החופש המאפיינת חודש זה. באופן דומה, סיוון הוא חודש החוכמה, שבט הוא חודש הצמיחה והפריון, אלול הוא חודש החמלה, וכן הלאה. לכל חודש יש ימים שבהם איכות החודש עולה לפני השטח ומתממשת יותר מבימות החודש ה"רגילים". אך אלה הם הבדלים יותר של צורה מאשר של מהות, שכן באופן בסיסי, כל יום בחודש מכיל באופן שווה את תכונותיו הרוחניות הייחודיות של החודש. זוהי הסיבה שבגללה חגים ותאריכים מיוחדים בלוח השנה היהודי חלים בחמישה עשר בחודש – בליל הירח המלא, המייצג את הנקודה שבה תמציתו של החודש היא במצב הגלוי והזוהר ביותר.3

אדר הוא חודש הטרנספורמציה. אדר משנה צער לשמחה, ספק – לידע עילאי, שכחה – לחוויית התעלות. אדר משנה "עם מפוזר" לעם מאוחד ומלוכד, ורגע של חולשה לאומית (כגון כאשר בני ישראל השתתפו בנשף שערך אחשוורוש, מתוך אמונה שסגידה למלך בשר ודם תבטיח את הישרדותם) – להכרזה הגדולה ביותר של מחויבות יהודית בכל הזמנים (כאשר במשך שנה תמימה כל יהודי נשאר נאמן לעמו ולאלוקיו, אפילו כשצו השמדה היה תלוי מעל ראשו של כל יהודי בעולם). חודש אדר משנה את הפעילות הפיזית ביותר – אכילה ושתייה – לכדי חיזוק הקשר שלנו לאלוקים.

אם כן, אם כי רק יומיים בחודש אדר – הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש – נחשבים לחג ה"פורים", הרי הם מייצגים למעשה את שיאו של חודש שלם של טרנספורמציה מלאת שמחה ושל שמחה בעלת אופי טרנספורמטיבי.

ולבסוף, כפי שהובטח, הנה מחשבה חסידית נותנת השראה:

חודש בלוח השנה היהודי כולל 29 או 30 יום (ובכך משקף את מחזור הירח המכיל 29.5 ימים). אולם כל שנתיים או שלוש שנים – ליתר דיוק, שבע פעמים בכל מחזור בן 19 שנה – אדר מכפיל את גודלו. בשנים אלו, הנקראות "שנים מעוברות", ישנו חודש נוסף בן 30 יום הנקרא "אדר א'" ולאחריו חודש בן 29 יום הנקרא "אדר ב'". בנוסף על כך, יום ה-30 בשבט הוא גם היום הראשון בימות "ראש החודש" של אדר. כך מתקבלים בסך הכל 60 "ימות אדר".

הרבי מלובאוויטש מצביע על כך שהמספר "60" מייצג את עוצמת הטרנספורמציה. בתורה קיים "חוק" שהוא עקרון ה"בטל בשישים". לדוגמא, אם בטעות נופלת חתיכת מזון לא כשר לתוך סיר של מזון כשר, אזי היסוד הלא רצוי "בטל" אם היסוד הרצוי גדול ממנו לפחות פי שישים.

לסיכום אומר הרבי, בשנה המבורכת באדר כפול, המכיל 60 ימים, כל היסודות הלא רצויים – כל גורם לכאב, לעצב, לייאוש או לדכדוך – בטלים לחלוטין ומתעדנים הודות לשמחה הטרנספורמטיבית של חודש אדר.